הפתרון הטבעי לחיסול הליקובקטר פלורי:

1. מי כסף –מי כסף נמצאו יעילים כמשתקים והורגים את החמצן של כל סוגי החיידקים של הקנדידה, הליקובקטר, וסרפטקוק (חיידקי גרון) .

2. גאסטרו1- מטפל בכל התסמינים והשלכות של הקנדידה, הליקובקטר, מעי רגיז, אולקוס.

3. ביפידופורס פלוס- כמוסות הפרוביוטיקה הטבעית, מכיל שילוב של 4 סוגי חיידקים ידידותיים איכותיים לפלורה של המעיים.

4. משקה אלו ורה –לטיפול בעוויתות כיבים ודלקות מעיים, חומצות וצרבות.

נשמח לעזור לכן/ם לפתור את הבעיה שמטרידה רבים.

ניתן לפנות לייעוץ למירה

הליקובקטר הוא חיידק שצורתו מפותלת,  אורכו כ-3 מיקרומטר וקוטרו כ-0.5 מיקרומטר. הוא מפתח מושבות ברובד העמוק של רירית הקיבה והתריסריון ומחליש את עמידות הקיבה לסביבתה החומצית. הוא נמצא בשכיחות גבוהה בחולים עם אולקוס

החיידק נמצא ב-95%-100% מהחולים עם כיב בתריסריון, וב-75%-85% מהחולים עם כיב קיבה. חשוב לציין שרק 15% מנשאי החיידק יפתחו כיב פפטי, והשאר יוותרו אי-תסמינים..

חיידק ההליקובקטר מדבק , בעיקר בגיל הילדות. לרוב זה בא מהאם לילדיה .

ההדבקה נעשית על פי רוב בילדות, לרוב עד גיל 10. ההדבקה במבוגרים נמוכה ביותר ומוערכת בכ- 0.3%-0.5% לשנה. גורמי הסיכון העיקריים להדבקה הנם מצב סוציואקונומי נמוך וארץ מוצא בה קיימת שכיחות גבוהה לחיידק (שכיחות החיידק נמוכה בארצות מפותחות וגבוהה במתפתחות).קיימת גם רגישות גנטית להדבקה בחיידק. דרך ההדבקה , למרות מחקרים רבים בנושא, עדיין לוטה בערפל אם כי ידוע שההדבקה נעשית לרוב בהעברה מאדם לאדם. החיידק מוצא את דרכו לקיבה (אם באמצעות מגע של הילד עם צואה נגועה או הפרשות קיבה נגועות) ומתיישב בה. מכאן מתחיל התהליך הדלקתי אשר מתקדם הופך לדלקת כרונית.

לחולים שנדבקו בחיידק יש השלכות על תפיחות בחלל הבטן, ריבוי גזים, שלשולים, וכאבי בטן.

לחיידק יש קשר למחלות שלא קשורות למערכת העיכול, כמו גרד, אורטיקריה, בעיות עור שונות,

הפרעה בספירת הדם כמו אנמיה, ירידה בטסיות הדם, חוסר בוויטמין B12  , חוסר בברזל, וגם יש קשר

בין זיהום כרוני בחיידק ל-"טרשת עורקים" ומחלות לב. כמוכן החיידק גורם לקומה נמוכה אצל ילדים .

האבחנה יכולה להתבצע במספר דרכים, אשר חלקן פולשניות ומחייבות ביצוע גסטרוסקופיה, וחלקן אינן מחייבות בדיקה אנדוסקופית.

אבחנה באמצעים לא פולשנייםם -

ישנן מספר דרכים לאבחנת ההדבקה בצורה לא פולשנית, כאשר הבדיקות המקובלות ביותר כיום בארץ הנן תבחין הנשיפה ובדיקת נוגדנים לחיידק בבדיקת דם. ניתן לבצע בדיקה פשוטה ולא חודרנית בכלל בכדי לגלות האם יש חיידק הליקובקטר בגוף או לא, הבדיקה נעשית על ידי נשיפה על תבחין שבודק את דו תחמוצת הפחמן שמיוצר על ידי החיידק. קיימת גם אפשרות לבדיקת המצאות החיידק בצואה, אולם שיטה זו עדיין אינה מבוצעת ברוב המעבדות בארץ.

בדיקת הנשיפה - בדיקה שנערכת בצום, הנבדק מתבקש לשתות מיץ תפוזים המכיל פחמן מסומן

(בד"כ C13   אשר אינו רדיואקטיבי ואינו חושף את הנבדק לקרינה) לאחר מכן נבדקת רמת  CO2  מסומן בנשיפה. כאשר קיים חיידק רמת ה CO2 המסומן הננשף עולה. יש לציין כי שימוש בתרופות המדכאות הפרשת חומצה מסוג PPI (לוסק, אומפרדקס, לנטון, קונטרלוק) עשוי לשנות את תוצאות הבדיקה ולגרום לתוצאה שלילית שגויה. אי לכך יש להפסיק שימוש בתרופות אלו לפחות שבוע טרם הבדיקה. בבדיקת הנוגדנים נבדקת רמת הנוגדנים לחיידק בבדיקת דם. הן הרגישות והן הסגוליות של שתי בדיקות אלו הנה גבוהה (מעל ל 90%), ומהוות בדיקות אמינות להמצאות החיידק.

אבחנה בשיטה  פולשנית- בעת ביצוע גסטרוסקופיה ניתן לקחת דגימות מרירית הקיבה. ברירית עצמה ניתן לבדוק את נוכחות החיידק  באמצעות בדיקה פתולוגית או באמצעות תבחין מהיר לאיתור החיידק. גם לבדיקות אלו אמינות גבוהה לאבחנת החיידק, אם כי, כמו בתבחין הנשיפה, לשימוש בתרופות מסוג PPI

האם הטיפול באנטיביוטיקה הקונבנציונאלית  יעיל?
בשנים האחרונות המחקרים הקליניים (קונבנציונאליים) רבים יוצאים כנגד שימוש באנטיביוטיקה, אשר כבר הוכחה כגורם מזיק ביותר לכל מערכות הגוף והעיכול, אך בעיקר מגבירה את התעצמות החיידקים הפתוגנים (החיידקים הפוגעים באדם). לכן, ע"פ המחקרים לא רצוי לפעול עם כלים אלו בחלק ניכר מהמקרים.